במשך עשרות שנים המילה ריטלין מעוררת סערה ציבורית, ויכוחים סוערים בחדרי מורים ודיונים בלתי נגמרים בקבוצות הורים. למרות שמדובר באחת התרופות הנחקרות ביותר בעולם הרפואה, עם היסטוריה קלינית של מעל שבעים שנה ומאות מחקרים מבוססים, דעת הקהל עדיין מושפעת מלא מעט מיתוסים. לאורך השנים התפתחו סביב התרופות לקשב מיתוסים רבים שחלקם הופצו באמצעי התקשורת, ברשתות החברתיות ואף על ידי גופים אידיאולוגיים המתנגדים באופן עקרוני לטיפול פסיכיאטרי. אז מהי האמת המדעית? כדי להבין אותה צריך קודם כל לנפץ את המיתוס הגדול מכולם: התרופה לקשב אינה תרופת הרגעה למעשה מדובר בפעולה הפוכה לחלוטין.
על פי המידע הרפואי המוסמך, התרופות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז (ADHD) נחלקות לשתי משפחות תרופתיות עיקריות הפועלות באזור קליפת המוח הקדם-מצחית האחראית על התפקודים הניהוליים.
המשפחה הנפוצה והוותיקה ביותר היא משפחת הממריצים (סטימולנטים) המגבירה את הזמינות של מוליכים עצביים כמו דופמין ונוראדרנלין.
משפחה זו כוללת תרופות מבוססות מתילפנידאט כגון הריטלין הקלאסי ונגזרותיו ארוכות הטווח ולצידן תרופות מבוססות אמפטמינים כמו אטנט התופסות כיום מקום מרכזי מאוד בטיפול.
המשפחה השנייה היא משפחת הלא ממריצים הפועלת במנגנון אחר וניתנת בדרך כלל כשהמשפחה הראשונה אינה מתאימה.
מבין כלל ההתערבויות המקובלות, הטיפול התרופתי הוא אחד הטיפולים שנחקרו ביותר ונמצא כבעל שיעורי יעילות גבוהים בהפחתת תסמיני הליבה של ההפרעה אצל רבים מהמטופלים אך יעילותו משתנה מאדם לאדם ולכן נדרשת התאמה רפואית ומעקב.
כדי להבין מדוע חומר מעורר דווקא מרגיע ילד היפראקטיבי, צריך להבין את המתרחש בתוך המוח. אצל רבים מהאנשים עם ADHD קיימת נטייה לתת עוררות של מערכות הקשב ולכן המוח מחפש דרכים עצמאיות להגביר את רמת הערנות.
לצורך כך פיתחתי דוגמה המדמה זאת בצורה בהירה ואוטנטית.
דמיינו שאתם יושבים בשורה הראשונה בהרצאה שמעביר הבוס הישיר שלכם ואתם אחרי רצף של שלושה ימים ללא שינה רציפה: בלילה הראשון נשארתם ערים לקרוא ספר, בלילה השני חזרתם מאוחר מאירוע משפחתי ובלילה השלישי הילד הקטן לא הרגיש טוב ובכה כמעט עד הבוקר.
העיניים שלכם נעצמות מעצמן והמוח מותש, אך כיוון שאתם בשורה הראשונה אתם חייבים להישאר ערים בכל מחיר. מה תעשו? אתם מתחילים לנוע באי נוחות בכיסא, מוציאים את הטלפון ומחזירים אותו לכיס תחת מבטו של הבוס, לוגמים מים, אוכלים משהו קטן, מפטפטים לרגע עם השכן ומשתתקים מיד כשהבוס מביט בכם. כשכלו כל הקיצין אתם קמים להתאוורר בשירותים רק כדי לשטוף פנים. התנועתיות הזו היא דוגמה בהירה מאוד למה שקורה במוח של אדם עם הפרעת קשב ופעלתנות. התנועה הפיזית והאי שקט אינם נובעים מעודף אנרגיה אלא הם ניסיון של הגוף לייצר אקטיבציה ולשמור על הערנות המוחית.
המופע השני של מה שקונה בעבר ADD, כלומר הפרעת קשב ללא היפראקטיביות, מודגם בהמשך הסיטואציה.
נניח ששבתם מבחוץ אל הכיתה, עיניו של הבוס ננעצות בכם והוא אף מסמן בתנועת יד של "מה קורה פה?" זה הרגע שאתם מבינים שתנועתיות מכל סוג שהיא אינה באה בחשבון ואז אתם בוהים בפני הבוס אך המחשבה שלכם מתחילה לטייל. אתם מתכננים מה תעשו כשתגיעו הביתה, רואים בעיני רוחכם את המקלחת שממתינה לכם, את החדר השקט, את המיטה שמחכה, והופ, הבוס פונה אליכם בשאלה ישירה ולכם כמובן אין צל של מושג על מה מדברים ואתם מחייכים במבוכה.
זהו בדיוק המשל למה שקורה במוח של מי שיש לו ADD. המוח חולם בהקיץ משום שהוא אינו מצליח להחזיק את רמת העוררות הנדרשת כדי לעבד את הגירויים מבחוץ.
תפקידה של התרופה הוא לייצר את העוררות המוחית החסרה הזו באופן כימי והיא מביאה את המוח למצב שבו אתם נמצאים ביום שבו קמתם רעננים לאחר שינה טובה, כשאתם מלאי אנרגיה ויושבים בהרצאה ומקשיבים לכל מילה בעניין ובריתוק.
מכיוון שהתרופות הללו משפיעות על מנגנון העוררות המוחי, אצל חלק מהמטופלים ההשפעה המעוררת של התרופה או תזמון נטילתה עלולים להקשות על ההירדמות בשעות הערב. כאשר מופיעים קשיי הירדמות, הרופא המטפל עשוי לשקול מגוון פתרונות בהתאם למצבו של המטופל ובחלק מהמקרים נעשה שימוש גם בתוספים של מלטונין כדי לסייע לגוף לבצע את המעבר לשינה. חשוב לזכור כי לא כל אדם עם ADHD זקוק לטיפול תרופתי ולא כל תרופה מתאימה לכל אדם, ולעיתים נדרש תהליך הדרגתי של התאמת סוג התרופה, המינון ושעת הנטילה תחת השגחה רפואית עד למציאת האיזון הנכון המאפשר מיקוד מיטבי ללא פגיעה באיכות החיים.
הבהרה רפואית ומשפטית: התכנים במאמר זה מובאים למטרות העשרה ומידע כללי בלבד ואינם מהווים חוות דעת רפואית, המלצה טיפולית או תחליף לייעוץ רפואי מקצועי, פרטני ואישי. בכל שאלה רפואית, אבחון, התאמת מינון, שילוב תוספים או שינוי בטיפול התרופתי, יש להיוועץ אך ורק עם הרופא המטפל המוסמך (פסיכיאטר ילדים/מבוגרים, נוירולוג, רופא משפחה שמתמחה בהפרעת קשב וריכוז או רופא התפתחותי).
המאמר עורר בכם מחשבה והייתם רוצים להעמיק בהבנת הפרעת הקשב או לרכוש כלים מעשיים לעבודה בבית או במסגרת החינוכית? תוכלו למצוא באתר מאמרים ותוכניות נוספות לצד הכשרות וקורסים המיועדים להורים ולאנשי מקצוע.
