לפעמים דווקא המקומות שבהם אנחנו הכי רוצים להיטיב עם הילד הם המקומות שבהם אנחנו עלולים, בלי לשים לב, לעכב את ההתפתחות שלו. אנחנו מורידים דרישה כדי שלא ירגיש כישלון. מוותרים על תגובה כדי לא להחריף את העימות. מסבירים לעצמנו שהוא עדיין לא מסוגל, שהוא עבר הרבה, שהוא מתמודד עם קושי אמיתי. כל אחת מהפעולות האלה יכולה להיות נכונה בפני עצמה. הבעיה מתחילה כאשר התמיכה הופכת בהדרגה לויתור וכאשר ההבנה של הקושי הופכת למצב שבו כבר לא מצפים ממנו לצמוח.
בשדה החינוכי והטיפולי קיים מושג שמתאר בדיוק את התופעה הזו: "סביבה מתירה".
סביבה מתירה היא מצב שבו, מתוך כוונות טובות, עייפות מצטברת, חוסר ידע או רצון להימנע מעימותים, הסביבה מאפשרת לדפוסים מסוימים להמשיך ולהתקיים גם כאשר הם אינם משרתים את ההתפתחות של הילד.
חשוב להבין: סביבה מתירה אינה נוצרת אצל מבוגרים שלא אכפת להם. לעיתים היא נוצרת דווקא אצל המבוגרים שהכי אכפת להם. הם רוצים להגן, להבין ולהקל, אבל לפעמים חסר השלב הנוסף יצירת תנאים שמאפשרים לילד להתמודד, להתאמן ולבנות יכולות חדשות.
ילדים אינם לומדים רק מהמילים שאנחנו אומרים להם. הם לומדים מהתגובות שלנו, מהגבולות שאנחנו מציבים ומהמציאות שאנחנו מאפשרים להם לחוות. לכן השאלה החינוכית החשובה אינה רק: "מה הילד עושה?" אלא גם: "מה הסביבה מאפשרת שימשיך לקרות?"
במהלך אחד ממפגשי ההדרכה שלי במסגרת עבודתי כמדריכת התנהגות בגישת אייכה ספרה לי מורה על תלמיד שהתפרץ במהלך השיעור. הוא צעק, התנגד ופגע בה מול כל הכיתה. המורה, בניסיון להרגיע את המצב, אפשרה לו לצאת לכמה דקות. לאחר שנרגע הוא חזר והשיעור המשיך. כששאלתי אותה מה קרה אחר כך, היא אמרה בפשטות: "לא קרה כלום. פשוט המשכנו הלאה". דווקא במשפט הזה הסתתרה נקודה חינוכית משמעותית.
הרצון להחזיר את השקט לכיתה או לבית הוא טבעי ומובן. אף אחד לא רוצה להישאר בתוך סערה. אבל אחרי שהשגרה חזרה אנחנו לפעמים מדלגים על שלב משמעותי מאוד בחינוך: שלב הלמידה והתיקון של מה שנפגע בקשר.
כאשר ילד פוגע בקשר, באדם אחר או בגבולות המסגרת, לא מספיק שהאירוע יסתיים. הוא זקוק להזדמנות ולמרחב שיח על מה שקרה, לזהות את ההשפעה של ההתנהגות שלו ולהבין את ההשלכות שלה. לא מתוך ענישה או הטפת מוסר אלא מתוך בניית אחריות.
במקום שבו אין תהליך של אימון והתייחסות לדפוס ההתנהגותי הילד עלול לקבל מסר סמוי: אפשר לפגוע בקשר ולא תמיד נדרש ממני לעצור, להבין ולתקן. הוא לא למד זאת מתוך הסבר מפורש. הוא למד זאת מתוך החוויה שהסביבה אפשרה.
חשוב לציין כי האמור אינו מתייחס להתנהגות חד פעמית אלא לדפוס התנהגות שחוזר על עצמו.
אחד המקומות המורכבים שבהם יכולה להיווצר סביבה מתירה הוא סביב עולם האבחנות. אבחנות הן כלי חשוב. הן מאפשרות לנו להבין טוב יותר את הילד, לזהות את מקור הקושי ולהתאים לו את התמיכה הנכונה. אבל לעיתים, בלי כוונה, האבחנה הופכת מהסבר להיתר:
"יש לו הפרעת קשב, אי אפשר לצפות ממנו להתארגן".
"הוא עבר תקופה מורכבת, אז אין טעם להציב לו דרישות".
"הוא פשוט אלים כזה, צריך לקבל אותו".
המשפטים האלה בדרך כלל מגיעים ממקום של אמפתיה. הם מבטאים רצון לראות את הילד ולא לשפוט אותו. אבל יש הבדל משמעותי בין להבין למה קשה לילד לבין להחליט שהקושי הוא הגבול של היכולת שלו. אנחנו רגילים לחשוב שפגיעה בילד מתרחשת דרך ביקורת, כעס או חוסר סבלנות. אבל לפעמים היא מתרחשת דווקא דרך ויתור. כאשר מבוגרים מפסיקים לצפות מהילד ומנמיכים באופן קבוע את הרף, הם עלולים להעביר לו מסר סמוי: אנחנו לא באמת מאמינים שאתה מסוגל. חשוב לזכור שהקושי מסביר את נקודת הפתיחה של הילד אבל הוא אינו קובע את נקודת הסיום שלו.
התפתחות אינה מתרחשת רק במקום שבו קל ונוח. היא מתרחשת במרחב שיש בו גם ביטחון וגם ציפייה. ולכן סביבה מיטיבה היא סביבה שמחזיקה שני דברים יחד: אני רואה אותך ומבין את הקושי שלך ואני מאמין ביכולת שלך לגדול. אני מעניק לך תמיכה ומרחב להתפתחות ואני עדיין מזמין אותך לקחת אחריות. אני מתאים את הדרך, אבל לא מוותר על הכיוון.
זו אחת המשימות המורכבות ביותר של הורים, מחנכים ומטפלים: לא למחוק את הקושי של הילד, אבל גם לא להפוך את הקושי לזהות שלו. בסופו של דבר, השאלה החינוכית החשובה אינה רק איזה ילד עומד מולנו. השאלה היא: איזו סביבה אנחנו יוצרים סביבו? האם זו סביבה שמאפשרת לקושי להמשיך לנהל את המציאות, או סביבה שמאפשרת לו לפתח את האמונה שגם מתוך קושי אפשר לצמוח?
הבהרה רפואית ומשפטית: התכנים במאמר זה מובאים למטרות העשרה ומידע כללי בלבד ואינם מהווים חוות דעת רפואית, המלצה טיפולית או תחליף לייעוץ רפואי מקצועי, פרטני ואישי. בכל שאלה רפואית, אבחון, התאמת מינון, שילוב תוספים או שינוי בטיפול התרופתי, יש להיוועץ אך ורק עם הרופא המטפל המוסמך (פסיכיאטר ילדים/מבוגרים, נוירולוג, רופא משפחה שמתמחה בהפרעת קשב וריכוז או רופא התפתחותי).
המאמר עורר בכם מחשבה והייתם רוצים להעמיק או לרכוש כלים מעשיים לעבודה בבית או במסגרת החינוכית? תוכלו למצוא באתר מאמרים ותוכניות נוספות לצד הכשרות , לימודי תעודה וקורסים המיועדים להורים ולאנשי מקצוע.
