אחד הרגעים המבלבלים והמתסכלים ביותר עבור הורים הוא הרגע שבו הם סוף סוף רואים שינוי: הילד מצליח יותר לשבת בכיתה, המורה מדווחת שהוא פנוי יותר, יש פחות הפרעות ופחות מאבקים, אבל בבית עדיין יש שכחה, קושי בהתארגנות, דחיינות, הצפה רגשית או תחושה שהוא עדיין "לא מצליח להתרומם". אחרי שנים של התמודדות, טבעי שהורים ישאלו: "אם סוף סוף מצאנו משהו שעוזר למוח להתרכז, למה הוא עדיין צריך כל כך הרבה עזרה?"
התשובה נמצאת בהבנה חשובה: התרופה אינה נועדה לעשות את כל העבודה. תפקידה הוא לפתוח אפשרות לעבודה. כאשר הטיפול התרופתי מספק למוח את התמיכה הנדרשת אפשר פעמים רבות לגייס בצורה טובה יותר קשב, יכולת לעצור לפני תגובה אוטומטית וויסות עצמי. כך נוצרת יכולת טובה יותר להתמקד, להתארגן ולהיות פנוי יותר ללמידה ולהתערבות. אבל חשוב להבין: יכולת היא עדיין לא מיומנות.
ילד אינו לומד להתארגן רק משום שכעת קל לו יותר להתרכז. מיומנות נבנית מתוך התנסות חוזרת, תרגול ומשוב. היא מתפתחת כאשר הילד מקבל הזדמנות לפרק משימה לשלבים, לתכנן, להתחיל למרות קושי, להתמודד עם טעות, לבדוק מה עוזר לו ולהצליח בהדרגה. כאשר הילד נמצא בחלון שבו הטיפול התרופתי מאפשר לו יותר קשב וויסות, נוצרת הזדמנות משמעותית לצבור חוויות חדשות של למידה והתמודדות מתוך יכולת ולא מתוך מאבק מתמשך.
במקום שהמוח יצבור שוב ושוב חוויות של כישלון: "אני לא מצליח", "אני תמיד שוכח", "אני לא טוב בזה" הוא יכול להתחיל לצבור חוויות אחרות: "הצלחתי להתחיל", "מצאתי דרך שמתאימה לי", "אני מסוגל להתמודד גם כשקשה לי". מתוך התנסויות חוזרות אלו יכולים להיבנות בהדרגה הרגלים חדשים, דפוסי חשיבה מקדמים ותחושת מסוגלות. התרופה יכולה לאפשר לילד סוף סוף לאחוז בהגה אבל אחיזה בהגה אינה הופכת אדם לנהג. נהיגה היא מיומנות שנבנית מתוך למידה, תרגול והתנסות.
דמיינו ילד שיושב בשיעור תחת השפעת הטיפול התרופתי. הכיתה שקטה יותר, הוא מצליח להישאר במקום והמורה מרגישה שיש שינוי. אך כאשר הוא פותח את המחברת ומקבל משימה מורכבת, הוא עדיין אינו יודע מאיפה להתחיל.
התרופה אולי סייעה לו להיות נוכח וזמין יותר ללמידה אך היא לא לימדה אותו כיצד לנהל את הזמן, כיצד לארגן את הציוד, כיצד להתמודד עם תחושת הצפה או כיצד לגייס את עצמו גם כאשר המשימה אינה מעניינת. וכאן נמצאת אחת ההבחנות החשובות ביותר בעבודה עם הפרעת קשב: להפחית את הסימפטומים זו התחלה חשובה. לבנות מיומנויות שילוו את הילד לאורך החיים זו המטרה.
לעיתים הורים אומרים: "הריטלין עובד, אבל הילד עדיין לא מתקדם". במקרים רבים השאלה אינה רק האם הילד מצליח להתרכז, אלא מה אנחנו עושים עם חלון ההזדמנויות שנפתח:
האם אנחנו מלמדים אותו אסטרטגיות?
האם אנחנו מאפשרים לו לחוות הצלחות?
האם אנחנו מכוונים בהדרגה לפיתוח עצמאות, אחריות ויכולת בחירה?
האם הוא לומד להכיר את עצמו ולנהל את הקשב שלו במקום שרק המבוגרים סביבו ינהלו אותו?
והחשוב מכל האם אנחנו מכוונים לבניית שפה פנימית חדשה?
במקום מחשבות כמו: "אני עצלן", "אני לא מצליח", "משהו לא בסדר איתי" הילד יכול בהדרגה לפתח תפיסה אחרת:
"קשה לי, אבל אני יכול ללמוד מה עוזר לי."
"עדיין לא הצלחתי אבל אני בתהליך למידה."
"יש לי דרכים שונות להתמודד ואני יכול לבחור מה מתאים לי."
הפרעת קשב משפיעה לא רק על היכולת להתרכז, אלא גם על תחומים רבים הקשורים לתפקודים הניהוליים: תכנון, ארגון, ויסות רגשי, התחלת משימה, התמדה והתמודדות עם תסכול.
לכן טיפול מיטבי אינו יכול להישען על מרכיב תרופתי בלבד. מענה רחב ועמוק נבנה מתוך שילוב בין טיפול רפואי כאשר הוא נדרש ומתאים לבין אימון ופיתוח מיומנויות, סביבה תומכת ובטוחה, התאמות חינוכיות, הדרכת הורים ובניית הרגלים.
המטרה אינה רק שילד יצליח "להסתדר" בזמן שהתרופה פועלת. המטרה היא שהוא יפתח בהדרגה יכולת פנימית: להכיר את עצמו, להבין מה עוזר לו, לבחור כלים מתאימים ולפתח תחושת מסוגלות. זהו למעשה המעבר מתלות בניהול חיצוני אל ניהול עצמי. התהליך שבו הילד מפסיק לחוות את הקשב שלו כמשהו שקורה לו ומתחיל ללמוד כיצד להשפיע עליו.
ילד עם הפרעת קשב אינו זקוק רק לכך שילמד לנהל את עצמו. הוא זקוק גם למבוגרים סביבו שיבינו את הדרך שבה המוח שלו פועל וייצרו עבורו סביבה בטוחה, מכוונת ומאפשרת. סביבה שבה אפשר ללמוד, לטעות, להתנסות ולצמוח. המטרה היא לא שהמבוגרים יחזיקו עבור הילד את ההגה אלא שילמדו אותו בהדרגה כיצד לאחוז אותו בעצמו. התרופה יכולה לפתוח את הדלת. העבודה החינוכית, ההורית והאימונית היא זו שמלמדת אותו איך לעבור דרכה.
הבהרה רפואית ומשפטית: התכנים במאמר זה מובאים למטרות העשרה ומידע כללי בלבד ואינם מהווים חוות דעת רפואית, המלצה טיפולית או תחליף לייעוץ רפואי מקצועי, פרטני ואישי. בכל שאלה רפואית, אבחון, התאמת מינון, שילוב תוספים או שינוי בטיפול התרופתי, יש להיוועץ אך ורק עם הרופא המטפל המוסמך (פסיכיאטר ילדים/מבוגרים, נוירולוג, רופא משפחה שמתמחה בהפרעת קשב וריכוז או רופא התפתחותי).המאמר עורר בכם מחשבה והייתם רוצים להעמיק בהבנת הפרעת הקשב או לרכוש כלים מעשיים לעבודה בבית או במסגרת החינוכית? תוכלו למצוא באתר מאמרים ותוכניות נוספות לצד הכשרות וקורסים המיועדים להורים ולאנשי מקצוע.
