בים יחשבו מיד על טיפול רגשי, אימון או אולי גיל ההתבגרות. הרי מנטליזציה מזוהה בדרך כלל עם היכולת להבין את העולם הפנימי שלנו ושל האחר יכולת שנחשבת לאחד המפתחות החשובים ביותר לוויסות רגשי, ליחסים בינאישיים ולהתפתחות נפשית. אבל בעיניי, התהליך הזה מתחיל הרבה קודם. הרבה לפני הקליניקה, הרבה לפני הטיפול. הוא מתחיל בשפה ולא רק בשפה שמאפשרת לילד לתת שם לרגשותיו, אלא בשפה שמעצבת את החשיבה שלו. שפה שמלמדת אותו להחזיק מורכבות, לראות יותר מאפשרות אחת ולהבין שלא כל מצב מתחלק לשחור ולבן.
ילד אינו יכול לחשוב מחשבה שאין לו מילים עבורה. ככל שעולם המושגים הפנימי שלו עשיר יותר, כך גדלה יכולתו להבין את עצמו, להבין אחרים ולבחור כיצד להגיב. המילים אינן רק אמצעי לביטוי. הן בונות את האופן שבו הילד תופס את המציאות וחושב עליה.
אנחנו משקיעים שנים בללמד ילדים שמות של חפצים, צבעים, אותיות ובעלי חיים. אבל כמה זמן אנחנו משקיעים בללמד אותם את שפת העולם הפנימי?
למעשה, העולם המנטלי מתפתח בשני רבדים.
הרובד הראשון הוא השפה המנטלית הבסיסית. כאן הילד לומד לזהות ולתת שם למה שמתרחש בתוכו: "אני רוצה", "אני לא רוצה", "אני בסדר עם זה", "אני אוהב", "אני לא אוהב ולא שונא", "אני שמח", "אני עצוב", "אני כועס", "אני לא בטוח". זו אינה רק הרחבת אוצר המילים; זו הרחבת היכולת של הילד להכיר את עצמו. משום שהיכולת המנטלית אינה מתחילה ביכולת להבין את העולם הפנימי- היא מתחילה ביכולת להמשיג אותו.
גם בתוך הרובד הזה חשוב ללמד רצף ולא רק קצוות. ילד אינו חייב להיות רק "כועס" או "רגוע". הוא יכול להיות מאוכזב, מוטרד, נבוך או פשוט לא בטוח. הוא אינו רק "אוהב" או "שונא", אלא גם מתלבט, מסויג או מרגיש "גם וגם". ככל שאנחנו מרחיבים את אוצר המילים של העולם הפנימי, כך אנחנו מרחיבים גם את יכולתו להבין את עצמו.
זהו השלב הראשון. אבל המנטליזציה אינה מסתיימת בזיהוי רגשות. למעשה, כאן מתחיל החלק המשמעותי ביותר שלה.
הרובד השני הוא החשיבה המנטלית המורכבת. כאן הילד כבר אינו רק נותן שם לרגש, אלא לומד לחשוב בצורה גמישה. הוא מגלה שלא כל מצב מתחלק לטובים ורעים, לצודקים וטועים, למותר ואסור.
למשל: האם כל מי שפונה למורה הוא מלשין, או שיש הבדל בין הלשנה לדיווח? האם כל ויתור הוא חולשה, או שלפעמים דווקא הוויתור דורש כוח? האם כל פחד הוא בעיה, או שלפעמים פחד הוא ביטוי לזהירות ולאחריות? האם כל כעס הוא תוקפנות, או שלפעמים הוא דווקא סימן לכך שנחצה גבול?
ברגעים כאלה אנחנו לא רק מלמדים מושגים חדשים אנחנו מלמדים את הילד לחשוב. במקום לחשוב בשחור ולבן הוא לומד לחשוב על רצף. במקום לבחור מיד צד, הוא לומד לומר: "מצד אחד…" ו"מצד שני…". הוא מגלה שאפשר להבין שתי נקודות מבט גם אם בסופו של דבר בוחרים רק באחת מהן.
בעיניי, זו אחת המטרות החשובות ביותר של השפה המנטלית. היא אינה רק מסייעת לילד לזהות רגשות היא מעצבת את דרך החשיבה שלו.
כאשר ילד גדל בסביבה שמרבה להשתמש בשפה כזו, הוא אינו רוכש רק מילים חדשות. הוא עוצר לפני שהוא מגיב. הוא בוחן אפשרויות. הוא מגלה שלא כל מחשבה היא עובדה, שלא כל רגש מחייב פעולה, ושאפשר להסתכל על אותה סיטואציה ביותר מדרך אחת.
לכן מנטליזציה אינה מיומנות שמתחילה בקליניקה. היא מתחילה בבית. היא מתחילה בכיתה. היא מתחילה בשיחות הקטנות של היום יום.
כשאנחנו שואלים: "מה לדעתך הוא חשב?", "יכול להיות שיש עוד הסבר?", "איך הרגשת כשזה קרה?", "מה עבר לך בראש באותו רגע?" אנחנו לא רק מנהלים שיחה. אנחנו מעצבים את דרך החשיבה של הילד. אנחנו מעניקים לו את השפה שבעזרתה יוכל להבין את עצמו ואת האחר גם בבגרותו. בסופו של דבר, אם מנטליזציה מתחילה בשפה, השאלה איננה רק איך אנחנו מדברים עם ילדים. השאלה היא איזו דרך חשיבה אנחנו בונים אצלם באמצעות המילים שלנו.
איך בונים שפה מנטלית עשירה? איך משנים את השיח בבית ובכיתה כך שילדים ילמדו לא רק לזהות רגשות, אלא גם לחשוב בצורה מורכבת, גמישה ומווסתת יותר?אלו מיומנויות שאפשר ללמוד, לתרגל ולהטמיע והן עומדות במרכז הקורס הדיגיטלי החדש שפיתחתי בנושא.
הבהרה רפואית ומשפטית: התכנים במאמר זה מובאים למטרות העשרה ומידע כללי בלבד ואינם מהווים חוות דעת רפואית, המלצה טיפולית או תחליף לייעוץ רפואי מקצועי, פרטני ואישי. בכל שאלה רפואית, אבחון, התאמת מינון, שילוב תוספים או שינוי בטיפול התרופתי, יש להיוועץ אך ורק עם הרופא המטפל המוסמך (פסיכיאטר ילדים/מבוגרים, נוירולוג, רופא משפחה שמתמחה בהפרעת קשב וריכוז או רופא התפתחותי).המאמר עורר בכם מחשבה והייתם רוצים להעמיק או לרכוש כלים מעשיים לעבודה בבית או במסגרת החינוכית? תוכלו למצוא באתר מאמרים ותוכניות נוספות לצד הכשרות , לימודי תעודה וקורסים המיועדים להורים ולאנשי מקצוע.
